החלטה בתיק דנ"מ 5835/13

1.        לפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 7171/11 מיום 12.8.2013. בפסק הדין, שניתן מפי השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטים א' חיות וצ' זילברטל, נדחה ערעור העותרים על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה (השופט ר' סוקול), שדחה את עתירתם לביטול היתר בנייה שניתן למשיבה 5.

2.        המשיבה 5 רכשה זכויות במקרקעין המצויים בצומת דרכים בכניסה הראשית לנהריה, בסמוך לעורק נחל הגעתון (להלן - המתחם). זאת, על מנת להקים במקום מבנה רחב היקף למסחר ולמלונאות (להלן - הפרויקט). על המקרקעין במתחם חלו תכניות שונות. אחת התכניות חילקה את המתחם לייעודי קרקע שונים (להלן - תכנית המתחם). המשיבה 5 הגישה למשיבה 1 הצעה לתכנית מפורטת על בסיס תכנית המתחם, וזו אושרה בתנאים על ידי הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע). התכנית האמורה הופקדה והוגשו לה התנגדויות. בטרם דיון בהתנגדויות, שינתה הוועדה המקומית את עמדתה. ועדה זו קבעה כי פקע תוקפה של תכנית המתחם, אשר הייתה מוגבלת בזמן. לפיכך, נפסקו ההליכים לאישור התכנית שהגישה המשיבה 5 בהתבסס עליה. בעקבות זאת, פנתה המשיבה 5 למשיבות 2-1 (שיכונו להלן - הוועדה המקומית) בבקשה להיתר בנייה לפרויקט בהתאם לתכנית התקפה. הבקשה אושרה בתנאים על ידי הוועדה המקומית.

3.        על ההחלטה הנ"ל של הוועדה המקומית עתרו העותרים לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה. העתירה נדחתה (עת"מ 19546-10-10, כבוד השופט ר' סוקול, פסק הדין מיום 18.8.2011(להלן - פסק הדין הראשון)). בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה המקומית אינה חורגת מסמכות הוועדה ולא נפל בה כל פגם. עוד נקבע כי ההיתר שניתן עומד בתנאי אחת מהתכניות החלות על המתחם, ונדחו טענות העותרים שכוונו נגד התכנית האמורה. בית המשפט דחה אף את יתר טענות העותרים, ובכלל זה טענותיהם בעניין אישור תשריט החלוקה שהגישה המשיבה 5 והטענות לגבי השלכותיו של הפרויקט על העיר נהריה וסביבותיה. על פסק הדין האמור, הוגש ערעור לבית משפט זה.

4.        לאחר שניתן פסק הדין הנזכר בפיסקה הקודמת, ובעקבות שינויים תכנוניים שחלו בפרויקט, הגישה המשיבה 5 לוועדה המקומית בקשה להיתר מתוקן (להלן - ההיתר המתוקן). בסופו של דבר, ובהתאם להחלטתה של ועדת הערר לקבל ערר של המשיבה 5, ניתן לה היתר בנייה כאמור. עתירה שהגישו העותרים בעניין זה לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה, נדחתה (עת"מ 53504/10-12, השופט א' אליקים, פסק דין מיום 24.3.2013 (להלן - ההליך האחר)). משלא התבקש ולא ניתן צו ביניים בעתירה או סעד זמני בערעור, פעלה המשיבה 5 מכוח ההיתר והתקדמה בבניית הפרויקט. יוער, כי על פסק הדין בהליך האחר בעניין ההיתר המתוקן, הוגש ערעור והוא תלוי ועומד בפני בית משפט זה (עע"מ 3198/13 שקד נ' ועדת ערר מחוז צפון). עם זאת, לא היה בכך כדי לייתר את הדיון בערעור על פסק הדין הראשון, היות שהסוגיות העקרוניות הנוגעות למצב התכנוני שמכוחו ניתן ההיתר לא נבחנו בהליך האחר.

5.        בערעור על פסק הדין הראשון ביקשו העותרים לבטל את ההיתר שניתן למשיבה 5 בנימוק שהוא חורג מהתכנון התקף. טענתם העיקרית הייתה כי היתר כאמור יכול להינתן רק לאחר קבלתה של תכנית מפורטת. בנוסף, נטען כי ההיתר חורג מהוראות שנקבעו בתכניות מתאר ארציות וכן עלו טענות נגד תשריט החלוקה שהגישה המשיבה 5 ואושר על ידי המשיבה 2. עוד טענו העותרים כי בהחלטת הוועדה המקומית לא ניתן די משקל לשיקולים שונים, בדגש על ההשפעות הסביבתיות של הפרויקט. לבקשת בית המשפט, הציגה פרקליטות המדינה את עמדת המדינה לגבי חוקיות היתר הבנייה. עמדתה הייתה כי התכנון החל על המתחם אינו ברמת פירוט מספיקה לשם הוצאת היתרי בנייה, ונדרשת תכנית מפורטת כתנאי למתן היתר בנייה לפרויקט. עם זאת, לגישת פרקליטות המדינה, לא היה מקום לבטל את ההיתר שניתן למשיבה 5 וצריך היה לאפשר לה להקים מכוחו את המבנה המבוקש, ולו מטעמים של בטלות יחסית (עיקרון המכונה גם "תוצאה יחסית"). בצד זה, הדגישה המדינה כי יש להגיש בהקדם תכנית מפורטת ביחס לכלל המתחם, לרבות השטח לגביו ניתן ההיתר למשיבה 5. העותרים חלקו על עמדה זו. הם התנגדו הן לעצם העלאת הטענה בעניין הבטלות היחסית, בנימוק שהיא לא הועלתה על ידי מי מהצדדים, והן לגופם של הדברים. לדידם, שימוש בעיקרון הבטלות היחסית במקרה דנא יכשיר את התנהלות הרשויות הנגועות בפגמים מהותיים ויחתור תחת המינהל התקין בתחום התכנון והבנייה. המשיבה 5 שללה את הטענה כי התכניות החלות על המתחם אינן מפורטות דיין. אולם ביקשה כי אם תתקבל טענה זו, תוחל דוקטרינת הבטלות היחסית ובית המשפט יימנע מלבטל את ההיתר שניתן לה.

6.        בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט עמד על החשיבות הטמונה בקיום תכנית מפורטת כתנאי למתן היתרי בניה, לשם קידום תכליות של שקיפות הליכי התכנון ושיתוף הציבור בהם. בית המשפט אימץ את עמדת פרקליטות המדינה וקבע כי ההיתר שניתן למשיבה 5 אינו עומד בדרישות הדין, שכן הוא ניתן בהעדר תכנון מפורט. בית המשפט קבע כי הוועדה הייתהמוסמכת ליתן היתר בנייה גם בלא תכנית מפורטת, וזאת בהתאם להוראה בתכנית החלה על המתחם, המאפשרת ליתן היתר בנייה גם ללא תכנון מפורט. עם זאת, בית המשפט פסק כי במקרה הנוכחי, לא היה זה סביר כי הוועדה המקומית תיתלה בהוראה הנ"ל לשם הוצאת היתר בנייה. זאת, נוכח גודלו של הפרויקט והשלכותיו התכנוניות רחבות ההיקף ולאור חשיבות קיומו של תכנון מפורט. בית המשפט ציין, כי השאלות התכנוניות אומנם נבחנו על ידי גוף התכנון המקומי, אך לא התקיים הליך תכנוני מסודר ונפגעה יכולת הציבור להתנגד לתכנית. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה דנא יש להחיל את עיקרון הבטלות היחסית ולהימנע מלבטל את ההיתר שניתן למשיבה 5. בית המשפט פירט את השיקולים שהובילו למסקנה זו. בכלל זה, צוין אינטרס ההסתמכות של המשיבה 5, לרבות העובדה שהיא החלה בביצוע עבודות הבנייה על סמך ההיתר שניתן לה, ואשר אושר על ידי גורמי התכנון, וכן נוכח פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים. עוד צויינה השקעתה של המשיבה 5 בפרויקט (שהוערכה על ידה בכ-150 מיליון ש"ח). כמו כן, ניתן משקל לכך שההיתר המתוקן והתנאים שנקבעו בו עולים בקנה אחד עם הוראות תכנית המתחם. בית המשפט ציין כי תכנית המתחם אושרה כדין לאחר שעברה הליכי תכנון, לרבות מתן אפשרות לציבור להתנגד, ולדברי המדינה, פקיעתה לא נבעה מטעם מהותי. כן הובאה בחשבון העובדה כי חלק מהותי מהתכנון הנדרש בוצע כבר במסגרת הדיון בתכנית שהציעה המשיבה 5 על בסיס תכנית המתחם. עוד הזכיר בית המשפט, כי קבלת ההיתר מותנית במילוי התנאים שהציבה הוועדה המקומית, לרבות מילוי דרישותיה של רשות הניקוז. לצד זאת, הבהיר בית המשפט כי לא ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה נוספים במתחם ללא תכנית מפורטת תקפה. כמו כן, צוין, כהערה דיונית, כי דרך המלך להשיג על החלטת הוועדה המקומית בעניין זה היא הגשת ערר לוועדת הערר המחוזית.

7.        בעקבות פסק הדין בערעור הוגשה העתירה שלפניי לדיון נוסף. בעתירה שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה היא כי פסק הדין נשוא הבקשה עומד בסתירה להלכות קודמות. לדברי העותרים, עצם העלאת דוקטרינת הבטלות היחסית הייתה בגדר הרחבת חזית. לגופו של עניין, הם טוענים כי החלת דוקטרינה זו בפסק הדין הכשירה את התנהלותה של הוועדה המקומית. בכך, לגישתם, יש כדי לאיין את הפסיקה שהדגישה את החשיבות הרבה בקיום תכנית מפורטת כתנאי להוצאת היתר בנייה כדין, ועמדה על מקומה המרכזי של הזכות להתנגד להליכי תכנון. לטענתם, שימוש בבטלות יחסית במקרה דנא גורם לאיון פגמים חמורים שנפלו בהחלטות הוועדה המקומית. לדעת העותרים, כפועל יוצא מכך, עלול להיווצר הרושם כי בתי המשפט מקלים עם הפרות של דיני התכנון והבנייה מצד הרשויות המינהליות, בעוד שהם נוקטים עמדה נחרצת כלפי הפרות כאמור מצד גורמים פרטיים. עוד טוענים העותרים כי בפסק הדין הוחל עיקרון הבטלות היחסית לא רק לגבי הפגם הכרוך בשלילת זכות הטיעון וההתנגדות בהליכי התכנון, אלא אף לגבי הפגם של חריגה מסמכות. בהקשר זה, הם טוענים כי הוועדה המקומית חרגה מסמכותה כאשר ייחדה שטחים לטובת מרכז מסחרי וסוויטות מלונאיות, בלא שהדבר הוגדר בתכנית בת תוקף החלה על המתחם. לעניין זה מתקשרת הטענה השנייה בעתירה שלפניי. העותרים טוענים כי אומנם ישנן דוגמאות בפסיקה להחלת הלכת הבטלות היחסית לגבי פגמים פרוצדורליים שנפלו בפעולה המינהלית. אולם, לשיטתם, לא התגבשה הלכה פסוקה וברורה לעניין החלת עיקרון זה לגבי הפגם של חריגה מסמכות. לפיכך, הם סבורים כי החלת דוקטרינת הבטלות היחסית על חריגתה של הוועדה המקומית מסמכות הינה הלכה חדשה וקשה, המצדיקה קיום דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה.

8.        דין העתירה לדיון נוסף להידחות. לאחר בחינת טיעוני העותרים ופסק הדין נשוא העתירה, מסקנתי היא כי אין מתקיימים במקרה זה התנאים לקיום דיון נוסף הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כידוע, דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן שבית משפט זה יידרש אליו רק כאשר בהלכה שנפסקה ישנם חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים במיוחד (למשל, דנ"א 602/05 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 3 (5.5.2005)). תנאים אלו אינם מתקיימים במקרה דנא.

           בפסק הדין עמד בית המשפט על חשיבותם היתרה של הליכי תכנון מפורטים ועל כך שלא ניתן להוציא היתר בנייה שלא לפי תכנית ברמת פירוט נאותה. יתרה מכך, מסקנתו של בית המשפט הייתה כי בהעדר תכנית מפורטת, ההיתר שניתן לבניית הפרויקט אינו עומד בדרישות הדין. בכך, פעל בית המשפט בהתאם להלכה הפסוקה בנושאים אלה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי יש להבחין בין הפגם שנפל במקרה שלפניו ובין תוצאות הפגם. בנסיבות המקרה הספציפי, נקבע כי על אף שהחלטות הוועדה המקומית לוקות בפגם, יש להימנע מלפסול את ההיתר שניתן למשיבה 5, וזאת בהתאם לעיקרון הבטלות היחסית. תוצאתו של פסק הדין מוגבלת, איפוא, לנסיבות הספציפיות של אותו מקרה ואין בפסק הדין להשליך בהכרח על מקרים אחרים בהם עשויות להתעורר שאלות לגבי מתן היתר בנייה בלא תכנית מפורטת. בהקשר זה ראוי להזכיר כי תורת הבטלות היחסית מושתתת תמיד על הצורך לשקול את הנסיבות הפרטניות של העניין הנדון ולהתאים את הסעד להן (ראו ע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר, פיסקה 76 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (19.12.2010)). לאור האמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי פסק הדין מאיין את ההלכות שנקבעו בעניין חשיבותו של תכנון מפורט. דומה שהקובלנה האמיתית של העותרים הינה על דרך יישומם של הכללים במקרה הקונקרטי, יותר מאשר על הכללים שקבע בית המשפט. ברי, כי אין בכך כדי להצדיק קיום דיון נוסף בפסק הדין (ראו, דנ"א 661/12 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פיסקה 8 (25.3.2012)).

           אף טענתם הנוספת של העותרים דינה להידחות. תחולתה של דוקטרינת הבטלות היחסית לא הוגבלה במקרה שמדובר בפגם החמור של חוסר סמכות. אדרבה, בפסיקה הובהר במפורש כי תורת הבטלות היחסית עשויה לחול אף על פגם של חריגה מסמכות (ראו רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 689-684 (2001)). יתרה מזאת, כך הובהר אף בספרות עליה ביקשו העותרים להסתמך (ראו, דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 822-815 (2010)). לפיכך, אין לומר כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה בעניין זה, המצדיקה קיום דיון נוסף.

           יתר הטענות שמעלים העותרים הן בגדר חזרה על טענות שהעלו בערכאות הקודמות והן מכוונות נגד נכונות ההכרעה בפסק הדין נשוא העתירה. טענות אלה אינן מצדיקות דיון נוסף בפסק הדין, שהרי הליך הדיון הנוסף אינו מהווה מסגרת לקיום הליך ערעורי נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון. איני סבור, איפוא, כי המקרה שלפנינו נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון. מסקנה זו נכונה ביתר שאת אם מוסיפים למשוואה את העובדה שפסק הדין ניתן פה אחד (ראו דנ"א 2393/12 מדינת ישראל נ' מולהי, פיסקה 9(22.4.2012)).

9.        אשר על כן, העתירה נדחית בלא שהוגשה תשובה. לפיכך, לא ייעשה צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"ח בחשון התשע"ד (22.10.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: